Rav Yehudai Gaon in the Daf

In Bava Kamma 70a:

אָמַר אַמֵּימָר: אִי תְּפַס – לָא מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ. רַב אָשֵׁי אָמַר: כֵּיוָן דְּכַתְבֵיהּ לֵיהּ ״כֹּל דְּמִתְעֲנֵי מִן דִּינָא קַבֵּילִית עֲלַי״ – שָׁלִיחַ שַׁוְּיֵהּ.

Ameimar said: If the collector who is empowered by the authorization seized the item he collected and kept it for himself, the court does not take it away from him, as the owner transferred ownership of the item to him in the document of authorization, as explained above. Rav Ashi disagreed with Ameimar and said: Since the owner wrote to the collector: I accept upon myself anything that develops as a result of this legal process, he has in effect rendered the collector an agent to act on his behalf, and therefore the agent cannot seize the item for himself.

וְאִיכָּא דְּאָמַר: שׁוּתָּפָא שַׁוְּיֵהּ. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִיתְפַּס פַּלְגָא. וְהִלְכְתָא: שָׁלִיחַ שַׁוְּיֵהּ.

And there is another opinion that states: The owner renders the collector a partner in the collected item, transferring ownership of half of it to him while maintaining ownership over the other half. The Gemara asks: What is the practical difference between this opinion and that of Rav Ashi? The Gemara answers: The difference is whether the collector has the power to seize half of the collected item for himself. If he is merely an agent of the owner, he cannot seize anything; if he is a partner he can seize up to half. The Gemara concludes: And the halakha is that the owner renders the collector his agent, and therefore this agent may not seize any portion of the collected item for himself.

No, to argue with the English Steinsaltz commentary, there is not “another opinion” that states! Rather, there is another girsa, either oral or written, in which Rav Ashi said shutafa shavyeih rather than shaliach shavyeh. These sound similar and are written similarly.

The vehilcheta is going to then have to be post-Rav Ashi’s generation, perhaps even a few generations after. Enough time has to elapse for them to be uncertain of the correct girsa of Rav Ashi’s words.

This brings us to the Rif and the Hagahot Habach, note aleph. (Also, footnote 14 in Artscroll, in square brackets, which call attention to this.):

He puts the vehilcheta in parentheses and points us to the Rosh, that we are not gores this.

That is, the Rif writes:

ואמר אמימר ואי תפס לא מפקינן מיניה רב אשי אמר מדכתב ליה כל דמתעני מן דינא עלי הדר שליח שריה ואיכא מאן דאמר שותפא שריה למאי נפקא מיניה למתפס פלגא איתמר משמיה דרב יהודאי גאון זצ"ל דקי"ל דשליחא שויא הלכך אי בעי לבטולי שליחותיה ואורוכי איניש אחרינא אית ליה רשותא למעבד הכי:

In other words, the Rif quotes until vehilcheta. Alas, instead of ikka de’amrei, which connotes (for me at least) a different girsa, he transforms it into an anonymous third position. But regardless he doesn’t have vehilcheta. Then, “it is stated in the name of Rav Yehudai Gaon zatz”l that we establish that he thereby makes him into a shaliach. Therefore, if he wishes to cancel his agency and appoint another man, he has the power to do so.

The Rosh writes:

אמר אמימר ואי תפס לא מפקינן מיניה. פירש אי תפס השליח לעצמו לא מפקינן מיניה. רב אשי אמר מדכתב בה כל דמתעני ליה מן דינא קבילית עלי שליח שווייה. ואיכא דאמרי שותפא שווייה. מאי נ"מ. למיתפס פלגא. יש ספרים שכתוב בהן והלכתא שליח שווייה. ומתוך דברי רב אלפס משמע שאין לו להיות כתוב בספרים. כי כתב אתמר משמיה דרב יהודאי גאון ז"ל דקיימא לן שליח שווייה הלכך אי בעי לבטולי לשליחותיה ולשוויי שליח איניש אחרינא אית ליה רשותא למעבד הכי. ומתוך הלשון משמע כיון דקיימא לן שליח שווייה מצי לבטולי שליחותיה ולומר אין רצוני שתהיה שלוחי. אבל אי שותפא שווייה לא מצי לבטוליה דמצי א"ל כבר זכיתי בחלקי. אבל אם בטל ההרשאה בלא ידיעת המורשה והלך וטען עם המחזיק בנכסים ונתחייב בדין לא מצי המרשה למימר כבר בטלתי שליחותי. דכיון שנזקקו ב"ד לדון על פי ההרשאה והיה כתוב בו זיל דון וזכי ואפיק לנפשך דיניהם דין. וכן אם נתן לו הממון ונאנס פטור:

(Note Rosh has ואיכא דאמרי, not ואיכא מאן דאמר.)

That is, there are some sefarim that have vehilcheta, but from the Rif’s words, it implies that he did not have such written in his sefarim.

The Rosh doesn’t say this, perhaps not even implicitly, but just as in other places, Rav Yehudai Gaon’s Talmudic commentaries were inserted into our Talmudic texts, the same likely happened here.

Do we have any manuscripts that actually don’t have the vehilcheta?

These two add the words velo shakil midi which others don’t have. But more than that, Hamburg 165 has this:

Meaning that it didn’t initially have the vehilcheta, but then someone copied it into the margins. This is the same process by which something can originate in Rav Yehuda’s commentary and eventually make it into our Talmudic page.