Megillat Taanit Differences

So I got tapped to give daf on Friday (Succot), in addition to my typical Sunday daf. A few thoughts about Bava Batra 115.

(1) Some of this I said pre-Chag. Namely, pointing to the Rashbam about mishum as non-rebbe muvhak, and giving my own understanding of what triggers this citation word. That’s strictly speaking on 114, but it is the beginning of the sugya going into 115. See point #1 in this post:

(2) The Stamma suggests that the Mishnah’s author may be Rabbi Zechariah ben HaKatzav, who we saw earlier in a brayta, and explains why it couldn’t be that Tanna. Namely, does he darshen the hekesh of matot or not?

לָא מִיתּוֹקְמָא מַתְנִיתִין כְּרַבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב; דְּקָתָנֵי: ״וּבְנֵי אָחוֹת״, וְתָנָא: ״בְּנֵי אָחוֹת״ – וְלֹא בְּנוֹת אָחוֹת. וְאָמְרִינַן: לְמַאי הִלְכְתָא? וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לְקַדֵּם.

The Gemara answers: The mishna cannot be interpreted in accordance with the opinion of Rabbi Zekharya ben HaKatzav, as it teaches: And the sons of a sister inherit but do not bequeath, and a Sage taught that the mishna is referring only to sons of a sister and not to daughters of a sister, and we say: With regard to what halakha is there a distinction between the sons and daughters of a sister? And Rav Sheshet said: The distinction is meant to teach that where there are sons as well, they precede the daughters in inheriting from their maternal uncle.

וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מַתְנִיתִין רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב הִיא, הָא אָמַר: אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת שָׁוִין בְּנִכְסֵי הָאֵם!

The Gemara continues: And if it enters your mind that the mishna is written in accordance with the opinion of Rabbi Zekharya ben HaKatzav, doesn’t he say: Both the son and the daughter are equal with regard to the mother’s property, as they inherit equally? The mishna stands in contraposition to Rabbi Zekharya’s ruling, and therefore it cannot be written in accordance with his opinion.

I find this a bit hard to swallow for the following reason:

The Mishna itself doesn’t say that this second law, involving precedence of a son vs. daughter of a sister. Rather, it is a brayta (tana) upon the Mishnah. And it is not that brayta itself, but the interpretation given (earlier in the gemara, a page or two ago) by Rav Sheshet, a third-generation Babylonian Amora. Who says that this transitional Tanna / Amora of the Land of Israel, Rabbi Yehuda beRabbi Shimon, agrees with the interpretations of an Amora in a different country and four scholastic generations later?! And if that is indeed the correct interpretation of that brayta (tana), before Rabbi Yehuda beRabbi Shimon should say “I don’t know who authored the Mishna”, thus attacking a generally solid source, he should say that he doesn’t know who authored the dependent brayta, and leave the Mishnah in its solid state.

(3) Tana by the way is a technical term. Tno Rabanan and Tanya generally are braytot, while Tana is a brayta whose job it is to interpret a different Tannaitic source, most often a Mishnah (but occasionally another brayta).

(4) It should be strange to suggest the Mishnah is Rabbi Zecharia ben HaKatzav, when he got such bad press quite recently. Recall that people kept trying to quote Rav Huna that we rule like him, and Rav Nachman kept shooting them down.

There’s also the interesting parallel Yerushalmi in Bava Batra, which sparks several questions.

עַד כְּדוֹן בַּת. בֵּן. מָה אִם הַבַּת שֶׁהוֹרַעְתָּה כוֹחָהּ בְּנִיכְסֵי הָאָב ייִפִּיתָה כוֹחָהּ בְּנִיכְסֵי הָאֵם. בֵּן שֶׁיִּיפְּיתָה כוֹחוֹ בְנִיכְסֵי הָאָב אֵינוֹ דִין שֶׁנְּייַפֶּה כוֹחוֹ בְּנִיכְסֵי הָאֵם. נִמְצֵאת הַבַּת לְמֵידָה מִן הַכָּתוּב וְהַבֵּן מִקַּל וַחוֹמֶר. בֵּן קוֹדֵם לַבַּת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב. כָּךְ הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת שָׁוִין בַּמַּטֶּה הָאֵם. רִבִּי מַלּוּךְ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי זְכַרְיָה. רִבִּי יַנַּאי קַפּוֹדָקָייָא הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וַהֲווּ דַייָנִין רַב הוּנָא וְרִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי וְרַב אָחָא. אֲמַר לוֹן רַב אָחָא. אֲחֵינוּ שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ הֵדְיוֹטוֹת הֵן וְהֶן טוֹעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְעוֹד דְּאִינּוּן סָמְכִין עַל הָדָא דְרִבִּי מַלּוּךְ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וְלֵי תוּ כֵן. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי זְכַרְיָה. רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב. רִבִּי לָֽעְזָר אָבוֹי דְרִבִּי יצְחָק בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי זְכַרְיָה.

So far a daughter. A son? Since the daughter, whose power is diminished regarding the father’s property, has her power increased regarding the mother’s property, should the son’s power not be increased regarding the mother’s property, since his power is increased regarding the father’s property? It turns out that for the daughter one infers from the verse and for the son from an argument de minore ad majus. Does the son precede the daughter? Rebbi Simeon ben Eleazar said in the name of Rebbi Zachariah the butcher’s son: So did Rebbi Simeon ben Jehudah say in the name of Rebbi Simeon: Both son and daughter are equal for the mother’s tribe Rebbi Mallukh in the name of Rebbi Joshua ben Levi: Practice follows Rebbi Zachariah. Rebbi Yannai the Kappadokian had a case; the judges were Rav Huna, Rebbi Jehudah ben Pazi, and Rebbi Aḥa. Rebbi Aḥa told them: Our brothers outside the Land are unqualified and err in practice; in particular they rely on Rebbi Mallukh in the name of Rebbi Joshua ben Levi, but it is not so. Rebbi Simon in the name of Rebbi Joshua ben Levi: Practice does not follow Rebbi Zachariah. Rebbi Abba the son of Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Joḥanan: Practice does not follow Rebbi Zachariah. Rebbi Eleazar the father of Rebbi Isaac bar Naḥman in the name of Rebbi Hoshaiah: Practice does not follow Rebbi Zachariah.

So we might associate one version of Rabbi Yehoshua ben Levi as endorsing Rabbi Zecharia ben HaKatzav. It is interesting that Rav Huna was one of the listed judges in this case, but presumably in the Land of Israel it is Rabbi Huna. But there was a belief in Israel that the people in Bavel thought the halacha was like Rabbi Zecharia ben HaKatzav.

(5) Regarding the Mishnah and the Zeh HaKlal:

מַתְנִי׳ סֵדֶר נַחֲלוֹת כָּךְ הוּא: ״אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ״ – בֵּן קוֹדֵם לַבַּת, כׇּל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לַבַּת. בַּת קוֹדֶמֶת לָאַחִין, יוֹצְאֵי יְרֵיכָהּ שֶׁל בַּת קוֹדְמִין לָאַחִין. אַחִין קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב, יוֹצְאֵי יְרֵיכָן שֶׁל אַחִין קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב.

MISHNA: The order of precedence with regard to inheritances is this: The verse states: “If a man dies, and has no son, then you shall pass his inheritance to his daughter” (Numbers 27:8). This teaches that a son precedes a daughter. Additionally, all descendants of a son precede a daughter. A daughter precedes the brothers of the deceased. Additionally, the descendants of a daughter precede the brothers of the deceased. Brothers of the deceased precede the uncles of the deceased. Additionally, the descendants of the brothers precede the uncles.

and regarding the next page with Rami bar Chama erring due to his sharpness, see my somewhat controversial Jewish Link article. Rather, I think he was the Query Master.

(6) Regarding Megillat Taanit, as it appears in the following sugya on 115b:

אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: כׇּל הָאוֹמֵר תִּירַשׁ בַּת עִם בַּת הַבֵּן, אֲפִילּוּ נָשִׂיא שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁאֵינָן אֶלָּא מַעֲשֵׂה צָדוֹקִין. דְּתַנְיָא: בְּאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים בְּטֵבֵת תַּבְנָא לְדִינַנָא. שֶׁהָיוּ צָדוֹקִין אוֹמְרִין: תִּירַשׁ הַבַּת עִם בַּת הַבֵּן.

§ Rav Huna says that Rav says: With regard to anyone who says that a daughter of the deceased should inherit the estate of her father along with the daughter of the son of the deceased, even if he is a prince of the Jewish people, one should not listen to him, as this is nothing other than an act of the Sadducees, and runs counter to the ruling of the mishna that the descendants of a son inherit before a daughter. As it is taught in a baraita in Megillat Ta’anit, which describes various minor holidays on which it is forbidden to fast or eulogize: On the twenty-fourth of Tevet, we returned to our law, i.e., the halakha was reestablished in accordance with the opinion of the Sages after having been dictated by the Sadducees. As the Sadducees would say: A daughter should inherit the estate of her father along with the daughter of the son of the deceased.

and then it continued with a long interchange involving Rabban Yochanan ben Zakkai arguing with a Tzeduki.

I had an issue with בְּאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים בְּטֵבֵת תַּבְנָא לְדִינַנָא, because I looked it up unsuccessfully in my trusty copy of Megillat Taanit. Where? Well, Rav Steinsaltz has a volume on Masechet Megillah and on Masechet Taanit, so he did what was logical and included a Megillat Taanit in that volume, between them!

I looked up Tevet, and it had only one entry, which sure looks like a different but related event.

בעשרים ושמונה בטבת יתיבא כנישתשא על דינא

מפני שכשהיו צדוקין יושבין בסנהדרין שלהם ינאי המלך ושלמינין המלכה יושבת אצלו ולא אחד מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח והיו שואלין תשובות והלכות ולא היו יודעין להביא ראיה מן התורה אמר להם שמעון בן שטח כל מי שהוא יודע להביא ראיה מן התורה יהא ראוי לישב בסנהדרין וכל מי שאינו יודע להביא ראיה מן התורה אינו ראוי לישב בסנהדרין פעם אחד נפל דבר של מעשה ביניהם ולא היו יודעין להביא ראיה מן התורה חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו א"ל תן לי זמן ולמחר אני משיבך נתן לו זמן הלך וישב לו בינו לבין עצמו כיון שראה שלא היה יודע להביא ראי' מן התורה למחר נתבייש מלבוא ומלישב בסנהדרין גדולה והעמיד שמעון בן שטח אחד מן התלמידים והשיבו במקומו אמר להם אין פוחתין בסנהדרין של שבעים ואחד. וכך היה עוש' בכל יום ויום עד שנסתלקו כולם וישבה סנה' על [דעתו] ובאותו היום שנסתלקה סנהדרין של צדוקין וישבה סנה' של ישראל עשאוהו י"ט:

Namely, the much earlier Shimon ben Shetach challenging Saduccees daily, until each dropped out of the Sanhedrin and he was able to replace each with his own students. So I thought it was just a completely different girsa.

However, I happened to stop by Twitter and see the following post by David Regev.

Here is the plain text from Sefaria of this entry.

בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בֵיה תַּבְנָא לְדִינְנָּא:

בימי מלכות יון היו דנין כדיני עכומ"ז מפני שהצדוקין אומרים תירש הבת עם הבן נטפל להם ר' יוחנן בן זכאי אמר להם שוטים זו מנין לכם ולא היה בהם א' שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומ' ומה בת בנו הבאה מכח כחו תירשנו בתו הבאה מכחו לא כ"ש קרא עליו המקרא הזה אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ וכתוב אחר אומר ואלה בני צבעון ואי' וענה. אלא מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. אמר לו רבי ובכך אתה פוטרני. אמר לו שוטה שבעולם ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלכם אמר לו ובכך אתה פוטרני אמ' לו ומה לבת בנו שכן יפה כחה במקום האחים תאמר בבת שכן הורע כחה במקום האחים דין הוא שלא תירשנה. וכשגברה יד בית חשמונאי בטלום והיו דנין בדיני ישראל. ואותו היום שבטלוהו עשאוהו י"ט:

In terms of dating Megillat Taanit, the Aramaic portions are extremely early, like from Bayit Sheini. The Hebrew Scholion is taken by scholars to be later. Rav Steinsaltz in his commenatary distinguished between the shortish Hebrew, which is indeed somewhat later than the Aramaic, and the longer Hebrew sections, which are even later / Geonic.

(7) Don’t miss out on the Tosafot who suggest that Anah was female.

מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. קשה לר"ת דאמאי אהדר ליה מענה דלמא בן הבן הוי כבנו אבל בת בנו לא תהיה כבנו אלא כבתו ונראה לר"ת דענה אשה היתה כדמוכחי קראי דכתיב ואלה בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אלמא אשה היתה וליכא למימר דענה אחר היה דהא אמר הכא דצבעון הוליד ענה ועוד דמיד אחר קרא דמייתי הכא הוא ענה אשר מצא וגו' כתיב אלה בני ענה דישן ואהליבמה בת ענה והשתא אהדר להו שפיר ר' יוחנן בן זכאי דבת הבן חשובה כבן לירש עם שאר בנים שהן קודמין לבת מדקרי ליה יושבי הארץ וכך היא קודמת לבת ומכאן סותר לבסוף ק"ו שלהן והא דכתיב הוא ענה בלשון זכר היינו משום שירשה עם אחי' צבעון כזכר וא"ת והיאך ירשה ענה והלא היה לה אח וכתיב ובני צבעון איה וענה וי"ל דמת איה תדע מדלא חשיב בני איה כדחשיב בני ענה ורש"י פירש בפירוש חומש דאהליבמה היתה בת ענה ובת צבעון וכי היכי דאמר הכא שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה ולכך חשיב ליה בני שעיר הכי נמי בא ענה על אמו והוליד ממנה אהליבמה ולהכי קרי לה אהליבמה בת ענה בת צבעון:

(8) I have an old article about identifying King Shapur, which I’ll post shortly, bli neder.